היא נכנסה לחיים שלי במקרה, לא ייחסתי לה כל חשיבות שנפגשנו...
הכרתי אותה בת 32 נשואה אמא לשניים, מנהלת מוקד לקוחות של חברת צרכנות ידועה, נאה - לא מסובבת ראשים, אבל בהחלט מושכת מבט.
היא הייתה חכמה, חריפה וידעה בדיוק מה היא רוצה מהחיים - היא האכילה את החיים בכפית, והם אכלו לרוב בשקיקה.
מהר מאוד התיידדנו, החלפנו חוויות על החיים - הבעל, הילדים, הבוס שמציק...התלונות השגרתיות של כולנו.
הקשר התהדק, החברות הפכה משפחתית, כולם הסתדרו עם כולם - אידיליה.
ידעתי שהשגרה שוחקת אותה, סיפורי האימה על הזוגיות בבית - הפכו להיות מרכז שיחותינו, היא חיפשה מפלט ואוזן... התחילה לקרוא ספרים על "תקשורת זוגית", "משחקי כוח", "הכעס כמאהב" העננה מעל ראשה בישרה רעות, הזמן חלף...והייאוש לא נעשה יותר נוח.
אחרי כמעט שנה של האשמות וכעס על כל העולם בעלה וחמתה, בוקר אחד הרגשתי שמשהו השתנה בה, לא ידעתי לשים את האצבע אבל האף הריח סכנה.
השיחות הפכו קלילות יותר, הכעס התחלף בחיוכים, היא רזתה 4 ק"ג וחזרה לעשות ספורט, ששאלתי בעדינות של
"פיל בחנות חרסינה" מותק, מה קורה? מה חדש ?
היא סיפרה בהתלהבות, שסוף סוף הביאו סמנכ"ל תפעול חדש לעבודה שלה - והוא עושה סדר ומוריד ממנה מלא בלאגן, שעכשיו יש לה זמן לנשום, והיא יוצאת בזמן לילדים והחיים דבש. שמחתי (כמו חברה טובה) הנה קצת שקט בעבודה והכול יחזור למקומו בשלום (חשבתי לתומי), היא חוזרת לעצמה, זה בדיוק כדור המרץ והתקווה, שהיא הייתה זקוקה לו.
החיוכים הפכו גדולים יותר ויותר, המלתחה שודרגה... ופתאום אני נדרשתי קצת יותר לחילוץ הילדים שלה מהגנים , פעמיים בשבוע היא נתקעת עד 19 בעבודה - פה ישיבת צוות, שם אירוע מנהלים, טוב חשבתי לעצמי...מפרגנת, בשביל זה יש חברות. לא?
שלושה חודשים של אושר הגיעו לשיאם, היא פשוט ריחפה קבוע 5 ס"מ מעל הקרקע היציבה.
הספרים ליד המיטה התחלפו וכל מה שעניין אותה זה הסכמי גישור - "זהו", היא הודיע נחרצות בשיחת הטלפון הקבועה של הבוקר, "החלטתי לחתוך את זה ודי. החיים קצרים ומגיע לי לחוות אהבה ותשוקה. אני עם "האיש" הזה גמרתי. ג מ ר ת י !"
"מה? "שאלתי המומה....ואז היא התחילה לזמר.... "לא, את לא מבינה. הוא מדהים!"
"מי?" עניתי בבלבול...
"הוא, הסמנכ"ל תפעול, הוא פשוט הורס. הוא חכם, איש העולם הגדול, את יודעת גבר כזה, הוא היה קצין ב 669 פשוט גבר, ואנחנו מדברים שעות, והוא כל כך חמוד ומקשיב לי, ואת לא מבינה.... אני כמו בת 16 כמה שנים לא עשו לי עיניים."
"מה?" אני זועקת מהעבר השני של הטלפון, מחשבת דרכים איך לטוס אליה ולחבר לה בלון חמצן למוח, "מאיפה הבאת את זה? " והיא בסגנון תקשורת של בת 16 עונה "מהלב שלי, ככה אני מרגישה".
קבענו מפגש חרום עוד באותו הערב...
מסתבר שהסמנכ"ל רווק הולל (כבר לא כמובן) מאוהב בה מעל הראש, "לא היה בינינו כלום" היא מרגיעה, "הכול רק וירטואלי, את יודעת שבחיים אני לא אבגוד" ומשוויצה בתכתובת מסרונים בסלולארי, שמעלה סומק בכל גופי ודופק מואץ.
"לא בוגדת?" אני שואלת. "אז מה את בדיוק? תראי אותך?"
"אני" היא עונה בכעס "אני התפקחתי, וחשבתי שאת יותר מכולם תתמכי בי, אחרי שראית מה עבר עליי בשנה האחרונה".
הימים עברו... לא הצלחנו לתקשר - הפכנו למאדים ונגה.
חודש אחרי זה נגמר.
הוא המשיך לפרגית חדשה וצעירה, בלי תיק של גרושים ושני ילדים על הראש.
היא הבינה, שהיא הייתה עוד כיבוש ולא ה- כיבוש...- היא התפקחה.
היא הייתה מריונטה, מריונטה של החיים, מריונטה שלו.
הוא נתן לה את כל מה, שהיא כל כך ייחלה לו-
הוא שידר את מה שהיא רצתה לקלוט - תשומת לב, הקשבה, מבט עיניים, והחזיר אותה לקצב פעימות לב של בת 16 .
שיווק....הוא היה המוצר המושלם!
ללא עול השגרה, השחיקה ואחריות היומיות שלעולם אינה נגמרת, עטוף ביכולת תקשורתית וביצועי עיניים מרהיבים.
הוא היה אשף מכירות, והיא ...היא הייתה כמו ילדה בחנות ממתקים, שיכורה מריח השוקולד המתוק.
היא התפקחה.
ואני ... אני בזכותה, משווקת את עצמי הכי טוב לאיש שלי בבית, למדתי שיעור -
בחיים.... הכול מתחיל ונגמר בתקשורת, שיווק ומכירות.
לחיי האהבה,
מיטל בר זוהר
עשייה שמביאה תוצאות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה